פסק-דין בתיק ע"פ 18190-04-11

כב' השופט א' קיסרי:

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת הבכירה ר' לאופר-חסון) בתיק פלילי 10877-05-09 שלפיו נגזר על המערער עונש של עשרה חודשי מאסר בפועל, עשרה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים בתנאים המפורטים בגזר הדין ותשלום קנס כספי בסך של 50,000 ש"ח או ארבעה חודשי מאסר תמורתו. 

הערעור מופנה כנגד חומרת העונש.

נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות על חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (" החוק"). לפי כתב האישום, במועדים הרלוונטים היה המערער קבלן לעבודות בניין ושיפוצים, ובתור שכזה הוא נרשם כעוסק מורשה לעניין החוק. לפי האישום הראשון, במהלך חקירה של רשויות מע"מ, , התגלה כי בחודש אפריל 2005 הוציא המערער חשבונית מס למועצה המקומית דיר חנא על סך של 1,337,021 ש"ח, שסכום המע"מ בגינה הוא 203,952 ש"ח, ואילו לרשויות המס הגיש דו"ח תקופתי שבו דיווח על סכום אפס לתשלום, וזאת במטרה להתחמק מתשלום המס. באישום זה יוחסו למערער עבירה של מסירת דוח הכולל ידיעה כוזבת בניגוד לסעיף 117(ב)(1) לחוק וכן עבירה של שימוש במרמה או בתחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק. באישום השני יוחסו למערער 20 עבירות על פי סעיף 117(א)(6)+67 לחוק שעניינן אי הגשת דוחות בתקופה שבין מאי 2002 ועד דצמבר 2008.

ביום 18.2.10 הודה המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום ובית משפט קמא הרשיעו על פי הודאתו, וביום 9.3.11 גזר את דינו.  בית משפט קמא ציין בגזר הדין כי ניתנו למערער מספר דחיות על מנת לאפשר לו להסיר את מחדליו ולשלם חובו לרשויות המס, אולם חובו זה לא שולם והוא עומד על סך של 690,000 ש"ח. עוד הוא ציין כי המערער הגיש, ובאיחור, 16 מתוך 20 הדוחות התקופתיים כדוחות אפס, ואילו ארבעת הדוחות הנותרים טרם הוגשו. בית משפט קמא סקר את הפסיקה הרלוונטית, את היקף הסכומים שהועלמו, את ריבוי העבירות, חומרתן ונסיבות ביצוען, ומנגד גם את הודאתו של המערער, את מועד ביצוען של העבירות, את העובדה שהמערער הוא שכיר היום ואת נסיבותיו האישיות, הכלכליות והבריאותיות, ולאחר שאיזן בין כלל השיקולים הוא גזר את דינו של המערער כאמור. 

בכתב הערעור, ובדיון שבפנינו, ביקש המערער להקל בעונשו על ידי ביטול רכיב המאסר בפועל או הפחתתו, כך שירוצה בעבודות שירות. הוא אף מבקש להפחית באופן משמעותי מסכום הקנס שהוטל עליו. לטענת המערער, בית משפט קמא החמיר עמו יתר על המידה, והעונש שהוטל עליו חורג מרמת הענישה המקובלת בעבירות אלה. המערער טען לשיהוי ניכר בהגשת כתב האישום שפגע, לטענתו, בסיכויי הגנתו.  כמו כן הפנה המערער לנסיבותיו האישיות, למצבו הכלכלי, הבריאותי והנפשי, ופירט כי הוא נשוי ואב לשלושה ילדים קטינים, אישתו עקרת בית והוא המפרנס היחיד במשפחתו. המערער פירט בהרחבה את מצבו הרפואי ותמך את טענותיו במסמכים ובחוות דעת רפואיות. מעבר לכך טען המערער כי הוא קורבן של הסתבכות כלכלית, שלמועצת דיר חנא חלק רב בה, וכי באישום הראשון התמורה בגין החשבונית לא שולמה לו ישירות, וכי לצורך גיבוש העבירה שיוחסה לו היה צריך לברר אם תמורת החשבונית שולמה לכל אחד מצדדי ג' המחזיקים בהמחאות זכות החתומות בידי המערער.

המשיבה ביקשה, מנגד, לדחות את הערעור. לטענתה גזר הדין מאוזן, מנומק ובית משפט קמא התחשב בכל הטענות שהעלה המערער, כמו גם בטענת השיהוי. המשיבה הפנתה לפסיקה אשר לפיה העונש הראוי בעבירות מס הוא מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. המשיבה הדגישה את מורכבות החקירה והשלמות החקירה בתיקים מסוג זה, ואת הבדיקות שנעשו טרם גיבושו של כתב האישום. עוד ציינה המשיבה כי החל משנת 2005 המערער "ניתק מגע"  עם רשויות המס ולא מילא אחר חובתו בדין להגשת דוחות, וכי רק לפני הטיעונים לעונש הוא פנה למשרדי מע"מ והגיש ארבעה עשר דוחות כדוחות אפס שבגינם לא נדרש לשלם מע"מ.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

ההלכה היא שאין ערכאת הערעור מתערבת בעונש שהוטל על הנאשם בערכאה הדיונית, אלא רק במקרים חריגים שבהם העונש חורג ממדיניות הענישה הראויה או במקרים של טעות מהותית בגזר הדין (ראו: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 3.2.98); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.1.09); ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (טרם פורסם, 3.7.06))

לא מצאתי כי המקרה דנן נמנה על  אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בעונש.

העונש שנגזר על המערער אינו חורג מרמת הענישה המקובלת בעבירות מהסוג שביצע ושבו הורשע. מדיניות הענישה הנוהגת בגין ביצוע עבירות מס, שהפכו לרעה חולה במחוזותינו, היא מחמירה. בתי המשפט עמדו לא אחת על הצורך להחמיר בענישה נוכח שכיחותן ופגיעתן של העבירות הללו בחיי הכלכלה התקינים.  ברע"פ 512/04 מוחמד בן נבהאן אבו עבייד נ' מדינת ישראל , פ"ד נח (4) 381 (2004)  עמד בית משפט העליון על החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות מס:

" בית-משפט זה חזר והדגיש לאורך השנים את החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות כלכלית, ועבריינות מס בכלל זה, נוכח תוצאותיה ההרסניות למשק ולכלכלה ולמרקם החברתי, ונוכח פגיעתה הקשה בערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ולפעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות. העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האמון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס - פגיעה הנעשית לרוב באמצעי מירמה מתוחכמים, קשים לאיתור".

נוכח האמור קם הצורך במדיניות ענישה ההולמת את חומרת העבירות, גם למען יראו וייראו. בעבירות אלו גובר משקלו של השיקול ההרתעתי על משקלן של נסיבותיו האישיות של הנאשם (רע"פ 6095/06 צדוק חיים לוי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 5.11.06)) ואינטרס ההרתעה בא לידי ביטוי בהשתת עונשי מאסר בפועל ולא רק בהטלת קנסות כספיים ( רע"פ 6296/09 ‏ איקס איקס אקסלנט מזון אילת בע"מ נ' מדינת ישראל - מס קניה מע"מ (טרם פורסם, 9.8.09)) כך, למשל, בע"פ 6474/03, 6476/03 מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3), 721, 727 (2004), נקבע כי:

"כאשר עסקינן בעברייני מס, בעבירות כלכליות, בעבירות מירמה וכדומה, שבהן העבריין מקווה להפיק רווח כספי רב, חשוב להטיל לצד הקנס גם עונש של מאסר בפועל למען ידע העבריין שאין החוטא יוצא נשכר. אם חשב לתומו שהסיכוי להפיק טובת הנאה כספית ניכרת מצדיק נטילת סיכון, עליו לדעת כי אם יועמד לדין ויוטל עליו קנס הוא צפוי גם לכך כי תישלל חירותו וגם כי יפסיד את הרווח המדומה, פרי הבאושים של המעשה העברייני. על-כן ראוי ונכון היה להטיל על המערערים עונש מאסר בפועל משמעותי וכן קנס כפי שאכן עשה בית-המשפט המחוזי".

בית משפט קמא איזן כראוי בין מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות אלו לבין נסיבותיו האינדיבידואליות של המערער, וגזר דין הוא מידתי ומאוזן ולא מצאתי כל נימוק בנימוקי הערעור שיצדיקו התערבותי בו. העונש שהושת על המערער הוא עונש הולם שאינו חמור מרמת הענישה המקובלת ואינו חמור במידה אשר תצדיק, כאמור, את התערבותה של ערכאת הערעור.

העבירות שעבר המערער אינן מתמצות באי הגשת דוחות במשך תקופה של כשש שנים, אלא גם במסירת דוח כוזב לרשויות המס מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס, ועבירה זו כמוה כנטילת כספי המדינה והקופה הציבורית. יתר על כן, חומרה יתירה יש במעשי המערער שהמשיך והתמיד בעבירות של אי הגשת דוחות מס תוך כדי החקירה נגדו בגין עבירותיו אלו.

נסיבותיו האישות של המערער, מצבו הרפואי, עברו הנקי, הודאתו, מועד הגשת כתב האישום וכל יתר הטענות שנטענו בפנינו נשקלו על ידי בית משפט קמא, ואין כל עילה להמיר את שיקול דעתו של בית משפט קמא, שבחן את טענותיו של המערער, בשיקול דעתי.

איני מקבל אף את טענתו של המערער לעניין השיהוי בהגשת כתב האישום, משום שבנסיבות העניין, עליהן עמד בא כוח המשיבה, פרק זמן של כשנתיים ממועד ביצוע העבירות על ידי המערער עד לפתיחת חקירה בעניינו ושנתיים נוספות ממועד חקירתו עד להגשת כתב האישום בשנת 2009 איננו בלתי סביר. בשובה לטענות המערער דיון הסבירה המשיבה כי העבירה הראשונה אמנם נעברה בשנת 2005, אולם היא התגלתה לרשויות המס בביקורת שערכה בשנת 2007, ורק בשנה זו החלה החקירה. המשיבה הסבירה שהחקירה כללה בחינה ובדיקה של כל ספרי העסק בחמש השנים הקודמות, והיה עליה להתחקות אחר החוזים שבהם התקשר המערער בתקופה זו ולבצע התאמות בין החשבוניות שהוצאו על ידו, הכספים ששולמו לו ודיווחיו לרשויות המס. המשיבה ציינה גם את הצורך בהשלמות חקירה לצורך גיבושו של כתב האישום דנן. מכאן שהימשכות ההליכים במקרה זה, לאור היקף החקירה, איננה בלתי סבירה.

סוף דבר, דינו של הערעור להידחות וכך אציע לחבריי.